החברה הערבית בישראל אוגדן מידע

החברה הערבית בישראל אוגדן מידע المجتمع العربي في إسرائيل دوسية معلومات מהדורה ראשונה: מאי 2009 نشرة أولى: أيار ٢٠٠٩

החברה הערבית בישראל אוגדן מידע מאי 2009 יוזמות קרן אברהם, 2009 ניתן לצטט ולהעתיק מן הפרסום בציון המקור תכנון ופיתוח: אמנון בארי סוליציאנו, מוחמד דראושה עורכים: ד ר אלי רכס, מחבר ועורך ראשי אריק רודניצקי, עורך קוראים חיצוניים: פרופ עזיז חיידר פרופ ראסם ח מאיסי This publication was made possible thanks to the generous support of Greg Rosshandler The Howard and Geraldine Polinger Family Foundation Frankel Family Foundation The British Embassy, Tel Aviv, Israel הפקת אוגדן המידע התאפשרה הודות לתמיכתם הנדיבה של גרג רוסהנדלר קרן משפחת הווארד וג'רלדין פולינג'ר קרן משפחת פרנקל שגרירות בריטניה בישראל, תל אביב הוקרה מיוחדת: דן פתיר, סגן נשיא אקזקוטיבי, יוזמות קרן אברהם, 2004-2000 עריכת לשון: נחמה ברוך, יונה אקרמן עיצוב והפקה: סטודיו דודו הראל הבאה לדפוס: מיה פופר מסת ב 978-965-91366-2-9 להזמנת האוגדן: יוזמות קרן אברהם קריית התקשורת נווה אילן, ד נ הרי יהודה 90850 טל' 02-5349300 פקס 02-5349301 דוא ל: info@abrahamfund.org.il אתר אינטרנט: www.abrahamfund.org.il ניירות העמדה של יוזמות קרן אברהם וכן פרקי האוגדן ניתנים להורדה מאתר האינטרנט www.abrahamfund.org

I פתח דבר מדינת ישראל היא מדינה רב תרבותית אשר כחמישית מתושביה הם ערבים. בעשור האחרון ניכרת מגמת החרפה ביחסים בין ערבים ליהודים בישראל ובה בעת גוברות ההפליה וההדרה של המיעוט הערבי. מגמות אלה מבליטות את הצורך בקבלת אחריות מצד ממשלת ישראל לגיבוש וליישום מדיניות של שילוב האזרחים הערבים בחיי המדינה ולקידום שוויון בינם לבין האזרחים היהודים, תוך הידברות עם המנהיגות הערבית. דו"ח ועדת אור, שהוקמה בעקבות אירועי אוקטובר 2000, ביטא לראשונה הכרה רשמית של גוף ממלכתי בעומק ההפליה וההדרה הממוסדות שהיו מנת חלקם של האזרחים הערבים משחר ימיה של המדינה. רבים קיוו כי אירוע מכונן זה יהיה משום נקודת מפנה חיובית ביחס לערבים ויפתח פתח לשינוי מדיניות הממשלה כלפיהם. למעשה, המלצות הוועדה לא יושמו בעיקרן ובחלוף הזמן לא הורגש שיפור של ממש ביחס המדינה ומוסדותיה לאזרחיה הערבים. זאת אף שוועדת אור ציינה במפורש את הזנחת הטיפול בפערים בין שתי האוכלוסיות ואת המדיניות של "היעדר מדיניות" כגורמים מהותיים בצד גורמים אחרים המזינים תחושות של תסכול וניכור בקרב הערבים. היתרונות של מדיניות ממשלתית לשילוב ולשוויון הם רבים ושונים ורבה תרומתם למימוש אזרחות מלאה ושוויונית לכל אזרחי המדינה, יהודים וערבים. למדיניות זו נודעת חשיבות כלכלית, 1 ביטחונית, מדינית וערכית. אחריות ממשלתית לשוויון פירושה בין היתר מתן ביטוי לצורך בהסדרת היחסים בין רוב למיעוט בישראל )כלומר בין שתי הקבוצות הלאומיות(; הידברות מתמדת עם המנהיגות הערבית; פיתוח חזון משותף לשתי האוכלוסיות; הוקעת ביטויים של הדרה, של אי שוויון ושל גזענות; חקיקה מתקדמת; כינון מוסדות סטטוטוריים לשילוב ולשוויון; יצירת מרחבים משותפים; קידום קשרי גומלין 1 ראו פרסום יוזמות קרן אברהם, "התועלת הכלכלית של שילוב ושוויון בין ערבים לבין יהודים בישראל", המאגד את המאמרים הבולטים מאת כותבים ידועי שם בתחום.

II ושותפויות בין הצדדים וכן נקיטת צעדים בוני אמון בין מוסדות החוק והממשל לבין הציבור הערבי. עיצוב מדיניות נכונה מצריך מידע עדכני, ברור, מדויק וחסר פניות. מידע זה מצוי במקורות שונים: מאמרים, מחקרים אקדמיים וסיכומי ועידות וסמינרים. לצערנו, מידע רב זה אינו זמין תמיד. אוגדן זה מבקש להציג הן לקהל הרחב והן למי שאמונים על התוויית המדיניות ועל מימושה מידע מעודכן ואמין, זמין ונוח. מידע זה אמור להעמיק את הידע בתחום ולסייע בקבלת החלטות מבוססות ומושכלות. גדולים הם האתגרים בגיבוש אוגדן שכזה. רבים מן הנושאים המובאים כאן רגישים, טעונים ושנויים במחלוקת. עשינו כמיטב יכולתנו להציג מגוון של תפיסות ודעות ולהביא דברים בשם אומריהם. נעזרנו במאמרים ובמחקרים שנכתבו בידי גורמים שונים, יהודים וערבים כאחד, וכן בקוראים חיצוניים שתרמו להארת עניינים רבים מנקודות מבט שונות. הפקת האוגדן הצריכה מאמץ ניכר ומתמשך של אנשים רבים וכולם ראויים לתודתנו העמוקה: ראשית, ד"ר אלי רכס ממרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, מחברו ועורכו הראשי של האוגדן, ומר אריק רודניצקי מאוניברסיטת תל אביב, עורך האוגדן. תודה גם לקוראים החיצוניים, פרופ' ראסם ח'מאיסי מן החוג לגאוגרפיה ולימודי הסביבה באוניברסיטת חיפה ומכון ון ליר, ופרופ' עזיז חיידר, חוקר בכיר במכון ון ליר ובמכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים. תודה מיוחדת שלוחה לתורמינו גרג רוסהנדלר, קרן היינריך בל, קרן משפחת הווארד וג'רלדין פולינג'ר, קרן משפחת פרנקל ושגרירות בריטניה בישראל, אשר סייעו לנו להוציא אוגדן זה לאור. אמנון בארי סוליציאנו מוחמד דראושה מנכ"לים שותפים יוזמות קרן אברהם

III יוזמות קרן אברהם בונים עתיד משותף ליהודים ולערבים אזרחי ישראל יוזמות קרן אברהם )ע"ר( הנו ארגון ללא כוונת רווח הפועל משנת 1989 לקידום שוויון וחיים משותפים ליהודים ולערבים אזרחי המדינה, למען חברה משגשגת, בטוחה וצודקת בישראל. הקרן נקראת על שמו של אברהם אבראהים, אביהם המשותף של היהודים והערבים, והיא פועלת לקידום מדיניות המבוססת על מודלים חברתיים חדשניים, מפעילה מיזמים רחבי היקף ונוקטת פעולות הסברה. צוות יוזמות קרן אברהם מונה כעשרים איש, יהודים וערבים, והוא מנוהל במשותף על ידי אמנון בארי סוליציאנו ומוחמד דראושה. מיזמים עיקריים של יוזמות קרן אברהם השפה כגשר תרבותי: לימודי שפה ותרבות ערבית בבתי ספר יסודיים עבריים כדי להקנות ידע והבנה של התרבות הערבית, לחולל שינוי ביחס כלפי החברה הערבית ולמסד את לימודי הערבית כמקצוע חובה למן הלימודים בכיתות היסוד ועד ללימודים לבחינות הבגרות. המיזם מופעל בלמעלה ממאה בתי ספר עבריים ברחבי הארץ, ושותפים לו השלטון המקומי, משרד החינוך וגופים אחרים. נוסף על התכנית שפותחה ומיושמת בבתי הספר, המיזם פועל להכשרת מורים ערבים להוראת ערבית וכן הוקם אתר אינטרנט מתוקשב להוראת ערבית. בבתי הספר המשתתפים בתכנית נערכות פעילויות שונות שעניינן התרבות הערבית. קהילה ערבית - משטרה: קידום שיטור שוויוני, הוגן ומכבד, תוך ביסוס קשרי אמון בין הקהילה הערבית לבין המשטרה. המיזם פותח בעקבות אירועי אוקטובר 2000 ומטרתו לסייע ביישום המלצות ועדת אור. לפיכך הוא מתמקד בפיתוח מודלים יישומיים של שיטור למען הקהילה, בהכשרת פיקוד המשטרה בכל הנוגע לאוכלוסייה הערבית ובביסוס דיאלוג בין המנהיגות הערבית לבין המשטרה.

IV שריקאת חיאה ש ותפוֹת לחיים: הכשרת נשים ערביות בלתי מועסקות ושילובן בשוק העבודה כדי להעצים את אוכלוסיית הנשים הערביות, להביא לצמצום העוני בחברה הערבית ולקדם את כלכלת ישראל בכללותה. המיזם פועל בגליל בשיתוף עמותת תב"ת )תנופה בתעסוקה( של ג'וינט ישראל וכולל מסע ציבורי להסברת התועלת שבהשתלבות בשוק העבודה לצד הכשרת נשים להצטרפות לעבודה, השמתן וליוויין במקומות העבודה. מרקם בגליל: פיתוח לב הגליל כמודל ארצי לחיים משותפים באזור מעורב. המיזם כולל שיתופי פעולה בין ראשי ערים יהודים וערבים לצורך פיתוח מיזמים אזוריים משותפים; חינוך לחיים משותפים בבתי הספר ומפגשי תלמידים יהודים וערבים; פעילות משותפת לשתי האוכלוסיות בתחומי העצמת נשים, ספורט, אמנות ודיאלוג בין דתי. כל זאת כדי לפתח מדיניות ומודלים לחיים משותפים שיהיה ניתן ליישם בלמעלה מעשרה אזורים מעורבים בישראל. שכנוע ציבורי וקשרי ממשל: חשיפת הציבור הישראלי בכלל ומקבלי ההחלטות בפרט לחשיבות השוויון והחיים המשותפים ולתועלות הכלכליות, הביטחוניות, המדיניות והמוסריות ערכיות הנובעות מהם. בנוסף, מסייעת הקרן לפיתוח מדיניות ממשלתית לשילוב ולשוויון ולהעמקת ההיכרות של מאפייניה, של צרכיה ושל אתגריה של החברה הערבית בישראל. מכנה משותף מרכז משאבים שיתופי: אתר אינטרנט דו לשוני )עברית ערבית( המיועד למורים לאזרחות, למחנכים ולעוסקים בחינוך האזרחי על היבטיו השונים. האתר נועד לחזק ולתגבר את החינוך האזרחי ואת החינוך לחיים משותפים בבתי הספר העבריים והערביים בישראל. זאת באמצעות מאגר מידע שיתופי מקיף, הכולל תכניות, הצעות לפעילויות, עזרי לימוד וחומרים מגוונים בנושאים של דמוקרטיה ושל חינוך לאזרחות משותפת. האתר יאפשר לשתף את המשתמשים בחומרים הקיימים ובניסיון המצטבר לשם פיתוח משותף של חומרים חדשים ותקשורת יעילה הנוגעת לנושאים אלה. רשת השותפות היהודית ערבית: הפעלת פורום הכולל למעלה מ 170 ארגונים הפועלים לקידום שותפות יהודית ערבית כצעד לבניית תנועה חברתית אזרחית למען חיים משותפים. הרשת מופעלת בשותפות עם הפורום להסכמה אזרחית;

V היא פועלת בעיקר באמצעות אתר אינטרנט ומסייעת בשיתוף ידע ובאיגום משאבים. אחת לשנה עורכת רשת הארגונים את חודש השותפות היהודית ערבית, שמטרתו העלאת המודעות לחשיבותם של החיים המשותפים. www.abrahamfund.org

VI * קידום המגזר הערבי ושילובו: משימות ואבני נגף פרופ שמעון שמיר הנושא הכאוב של היחסים בין יהודים לבין ערבים במדינת ישראל אינו מ ז מ ן לעתים קרובות חדשות טובות, אבל בכל זאת מפעם לפעם יש התפתחויות שיש בהן משום חיוב. אחת מהן היא המודעות הרבה יותר לבעייתיות של היחסים האלה הניכרת בדיון הציבורי בשנים האחרונות. כיום כבר אין מדחיקים את הסוגיה הזו ואין מצניעים אותה בקרן זווית, כפי שעשו שנים רבות. אדרבה, כמעט בכל חודש נערך בפורום כלשהו יום עיון מעמיק על המגזר הערבי ועל יחסיו עם המגזר היהודי, עמותות שונות של החברה האזרחית מכינות תזכירים לציבור ולממשלה ומחקרים יסודיים נכתבים במכונים ובאוניברסיטאות. היבול של כל הפעילות הזו מוצג בספרים היוצאים לאור בשנים האחרונות בהיקף מרשים. המסקנה המתקבלת בכל העבודות האלה אחידה למדי וללא ספק מדאיגה: מתחוור כי הפער בין שני המגזרים הולך ומתרחב והמתיחות ביניהם הולכת ומחריפה. המתח בין שתי האוכלוסיות ניזון מאחד הדחפים החזקים ביותר בנפש האדם הפחד. כיום הולכים וגוברים הפחדים ההדדיים של שני המגזרים. בצד הערבי שורר פחד מטרנספר; אזרחים ערבים פוחדים שמא יתממש התרחיש הזה במסווה של חילופי שטחים או עקב לחצים לאומניים לחזק את אופיה היהודי של המדינה. הם שומעים דברים ברוח זו מפוליטיקאים ישראלים שונים, וגם אם בציבור היהודי רואים אותם כדברים הזויים, הרי הציבור הערבי, הטעון זיכרון היסטורי מר, נוטה לקבל את הדברים כפשוטם. בצד היהודי חוששים שהתגברות הלאומנות במגזר הערבי עלולה ליצור איום על ביטחונה של ישראל ביום פקודה. רבים רואים בעצם התהליך הדמוגרפי איום על המדינה היהודית ו מסמכי החזון שפורסמו לאחרונה מלבים חששות אלה. כיום ניכרת נטייה לראות מתחים אלה ככרוכים בסכנות, אשר בטווח הרחוק עלולות להיות חמורות יותר מן הסכנות הנובעות מן הסכסוך עם הערבים מ עבר לגבולות המדינה. * הרצאה בכנס הרצליה, במושב שהוקדש לאחריות הממשלה לשילוב ולשוויון המגזר הערבי, 23 בינואר.2008

VII לאחרונה מקובל לתאר את המצב הנוכחי בסכסוך בין הקתולים לבין הפרוטסטנטים באירלנד הצפונית כמצב של בתר אלימות. בדרך זו יש השואלים אצלנו אם יחסי יהודים וערבים אינם מצויים כיום במצב של קדם אלימות. אינני רוצה לאמץ את התחזיות הקודרות האלה, אבל ראוי שעצם קיומן ידרבן את כולנו לחשיבה ולפעולה כדי למנוע את התממשותן. נשאלת השאלה מהם כיווני הפעולה הנדרשים בבואנו להתמודד ברצינות עם הבעיה. אינני נוקט את הניסוח ל פ ת ו ר את הבעיה כי היא אינה ניתנת לפתרון מלא, שהלא אין להתעלם מכך כי בין שני המגזרים קיימים גם ניגודים מ וב נ ים. עם זאת, ניתן לעשות רבות כדי לעצור את ההידרדרות ביחסים בין שני המגזרים ולצמצם את הפערים ביניהם, לשתף את האזרחים הערבים בחיי המדינה במלואם וליצור מודוס ויוונדי יציב והוגן יותר מזה הקיים כיום. ועדת אור הקדישה עמודים רבים בדו ח שלה לדיון בשאלות אלה ותקצר היריעה מלפרט כאן את המלצותיה. ככלל ניתן לומר שהדו ח קרא להכיר ביושר ובאומץ בזהותם של האזרחים הערבים ובמצוקתם. הוא תבע להפנים את עקרון השוויון שנקבע במפורש במערכת החוק של המדינה וליישמו. כן הצביע הדו ח על פעולות שהממשלה חייבת לנקוט כדי לבטל את הקיפוח ולשפר את מצבם של האזרחים הערבים, משום ששיעור גבוה מהם חי מתחת לקו העוני ורוב יישוביהם ניצבים בתחתית המדרג החברתי כלכלי. המלצות אלה קראו להקצות תקציב שיהלום את שיעור הערבים באוכלוסייה, העומד על 20% בקירוב, ואף לנקוט העדפה מתקנת בנושאים המתאימים. צוינו כיווני פעולה אחדים שעדיפותם גבוהה, בהם הקצאת קרקעות למגורים ולאזורי תעשייה, ייצוג הולם במוסדות הממשלה ובמגזר הציבורי, סגירת הפערים בחינוך וכמובן טיפול בבעיות של הבדווים אשר העוני בקרבם הוא החמור ביותר בישראל. מבט לאחור על חמש השנים שחלפו מאז פורסם הדו ח של ועדת אור מעלה, שבכמה משרדי ממשלה כבר יש הכרה בצורך לצמצם פערים ונעשו פעולות שונות לשם כך, למשל במשרד החינוך ובמשרד העבודה והרווחה. גם הכללת שר ערבי בממשלה הייתה צעד חשוב להכרה בזכויות המגזר הערבי. עם זאת, במצב הכללי של המגזר הערבי הייתה התמורה דלה מאוד והתמונה העגומה ששרטט הדו ח לא השתנתה בעיקרה. השאלה המתבקשת היא

VIII מדוע ההתקדמות בתחום זה כה אטית, מדוע נעשה כה מעט בנושא שכבר הוכר כבעל חשיבות מכרעת לעתידה של המדינה. להלן אמנה שש אבני נגף המקשות על פתרון הסוגיה. מכשול אחד הוא הפוליטיקאים, המתקשים להתמודד עם הבעיה המסובכת של היחסים בין שתי האוכלוסיות. נדרשת בניית אסטרטגיה כוללת לטווח ארוך, דבר שממשלות ישראל לדורותיהן לא הצטיינו בו בשום תחום. ברור שמאמצים שיוקדשו לסוגיית המיעוט הערבי לא יישאו פירות בזמן קצר ופוליטיקאים אינם אוהבים לעסוק בבעיות כאלה. גישתם האופיינית של הפוליטיקאים באה לכלל ביטוי בהתייחסות לדו ח ועדת אור. כזכור, הממשלה קיבלה את המלצות הוועדה באופן מוצהר ורשמי ומינתה מיד ועדת שרים בראשות השר יוסף לפיד. תפקיד הוועדה, כפי שניסח כתב המינוי, היה עיון ולימוד מעמיק ויסודי של ההמלצות. חברי הוועדה התכתשו ביניהם, כל אחד על פי מגמותיו הפוליטיות השונות, ובסופו של דבר חיברו דו ח אשר מ ס מ ס כליל את המלצות ועדת אור. מכשול שני הוא העלות הגבוהה של כל תכנית לקידום ממשי של המגזר הערבי, משום שסגירת הפערים תחייב להשקיע משאבים רבים מתקציב המדינה. בתקופת כהונתו של אהוד ברק כראש הממשלה )1999 2001( התקבלה תכנית ארבע שנתית שהוקצו לה ארבעה מיליארד שקל, אולם היא התכרסמה במידה רבה בתהליך הביצוע. כיום אומרים המומחים, שלשם השגת תוצאות של ממש יש לגבש תכנית רב שנתית בתקציב של עשרה מיליארד שקל. הקצאות כאלה מתוך עוגת התקציב הכללית תבואנה בהכרח על חשבון צרכים אחרים המיוצגים בממשלה על ידי שרים בעלי השפעה המחויבים לאינטרסים שלהם, ואילו לנושאי המגזר הערבי אין נציגים היכולים להתמודד בזירה זו והם יידחקו בהכרח לסוף התור. ועדת אור ניסתה להתמודד בדו ח שלה עם בעיה זו וכתבה כי השיקול התקציבי נסוג שעה שמדובר בתביעה למימוש זכויות יסוד, אולם המציאות הפוליטית היא אחרת. המכשול השלישי הוא התפיסה הגורסת שאין טעם להשקיע מאמצים בבעיות הקיפוח ואי השוויון של הערבים משום שלא הן הגורם האמיתי לשסע

IX הערבי יהודי אלא הקו הפוליטי לאומי שלהם. לפי תפיסה זו, הרווחת למדי בציבור היהודי, גם אם ישקיעו במגזר הערבי את כל המשאבים הנחוצים לביטול הפלייתו ומצוקתו, עדיין ישרור קונפליקט חמור בינו לבין היהודים ועל כן זוהי ברכה לבטלה. למעשה, אף שיש נופך של אמת בטענה זו, בעיקרו של דבר היא שגויה ומסוכנת. חרף האוריינטציות הלאומיות השונות של שני המגזרים, הרי בחיי היום יום יחסו של רוב בניינו ומניינו של הציבור הערבי למדינה מושפע מן המידה שבה המדינה נותנת לו להתקיים בכבוד וברווחה לצד הציבור היהודי. תעיד על כך תקופת כהונתו של יצחק רבין )1992 1996(, שבה נהנו הערבים, באופן יחסי, מיחס הוגן ומפעולות להטבת מצבם. והנה, כפי שמתברר למשל מן הסקרים שעורך פרופ' סמי סמוחה לאורך השנים, באותה התקופה ניכרה תמורה בעמדותיהם של האזרחים הערבים: הם הביעו הזדהות רבה יותר עם המדינה, גאווה בהישגיה, רצון לקשרים חברתיים עם יהודים ועוד. באופן סכמטי ניתן לראות את הסוגיה הזאת כך: בקצה האחד של טווח העמדות של ערביי ישראל ניצבים מי שדבר לא ישנה את עמדתם השלילית; בקצה האחר מצויים מי שקשרו כליל את גורלם עם מדינת ישראל; ואילו בתווך יש גוש גדול של רוב שקט, אשר עמדתו כלפי המדינה נקבעת על פי עמדת המדינה כלפיו. המכשול הרביעי הוא הגזענות. נימות של גזענות אסלאמית ערבית מבצבצות לעתים מדבריהם של נציגי זרמים רדיקליים במגזר הערבי, אולם הגזענות מאפיינת בעיקר את החברה היהודית. סקרים שנערכו בשנים האחרונות מראים שהגזענות התפתחה בקרב היהודים, בעיקר בקרב הנוער, בממדים מבהילים. למשל, אחד הסקרים מצא כי 51% תומכים בטרנספר של ערביי ישראל וכי רוב בשיעור דומה רוצה לשלול את זכויותיהם הפוליטיות כאזרחים. בעניין אחר השיבו 55.6% מן הנסקרים שהם רוצים הפרדה בין יהודים לבין ערבים, למשל במקומות הבילוי ותופעה זו מכונה במילה פשוטה: אפרטהייד. השקפות כאלה, ועוד מצד יהודים שהיו קרבנות של גזענות במשך מאות שנים, הן תועבה המכרסמת במרקם המוסרי של החברה. ברור כי מבחינת המחזיקים בהן, כל הסוגיה של שילוב ושוויון אינה רלוונטית מלכתחילה. המכשול החמישי הוא הבירוקרטיה. בעבודתנו בוועדת אור מצאנו, שגם כאשר כבר התקבלו החלטות של הממשלה שהיו עשויות להיטיב את

X מצבם של הערבים, הן התמסמסו בדרגי הביצוע המנהליים. האזרח הערבי מתקשה לקבל שירות וסעד מן הפקיד היהודי אם בשל אטימות בירוקרטית ואם בשל יחס עוין לערבים. הסיבה אינה חייבת להיות אידאולוגית: המ נהל שלנו ככלל אינו מצטיין באמפתיה מופלגת כלפי התלויים בו, ומעידים על כך ניצולי שואה, עובדים זרים, חולים סופניים, מבקשי אזרחות ורבים אחרים. אפילו הדרוזים, שעמם כרתנו ברית דמים, מתקשים לקבל מן הדרג הבירוקרטי את מלוא זכויותיהם. כל עוד החייל הדרוזי משרת בצה ל הוא ישראלי לכל דבר, אולם לאחר שהוא פושט את מדיו, לא פעם רואה בו הפקיד היהודי אזרח נחות. המכשול השישי נובע מן המגזר הערבי עצמו. מכשול זה הוא חברתי בחלקו ופוליטי בחלקו. כמה מן הדפוסים החברתיים המסורתיים מכבידים על פעולות שנועדו לקדם את ההתפתחות ואת המודרניזציה של האוכלוסייה הערבית ולעתים אף מכשילים אותן. דוגמה בולטת היא המבנה החמולתי, שעודנו שריר וקיים במקומות רבים, והוא משבש את המ נהל המקומי בשל פרוטקציוניזם או בשל סכסוכים שבטיים. התופעה של מנהיגי מפלגות ותנועות בפוליטיקה קיימת במישור הארצי ובדרך כלל לא במישור המוניציפלי מקומי; חלקם רואים את שליחותם מנקודת מבט של עימות והם מרחיבים את השסע הערבי יהודי במקום לנסות לגשר בין שתי האוכלוסיות. בדו ח ועדת אור עסקנו בהרחבה בתופעה הזאת בדוננו ברקע למהומות אוקטובר. אחד הביטויים לגישה זו של המנהיגים הערבים הוא ההתנגדות לשירות האזרחי, שירות אשר עשוי לקדם במידה רבה את שילובם של הערבים במדינה ולהרחיב את זכויותיהם. רבים הסימנים המראים כי ההתנגדות לשירות בקרב המנהיגים רבה יותר מאשר בקרב הציבור עצמו, והללו פועלים לגרור את הציבור אחריהם. כהרהור של סיכום אני מבקש להעלות השערה כי ייתכן שניתן ללמוד דבר מה מועיל מן המאמצים הנעשים כיום ליישוב הסכסוך באירלנד הצפונית, מאמצים הנושאים פרי. מובן כי יש הבדלים בולטים בין השסע בחברה שלהם לבין השסע בחברה שלנו; שתי הקבוצות באירלנד שוות בגודלן פחות או יותר ולכן קל יותר לדבר שם על פלורליזם ועל אינקלוסיביות; לעומת זאת מדינת ישראל היא מדינת לאום שיש בה יחסי רוב מיעוט, הגם שאין לשכוח כי המיעוט הוא

מיעוט יליד Minority(.)Indigenous ברקע לסכסוך באירלנד הצפונית אין כיום מלחמה בין בריטניה לבין אירלנד, ואילו ישראל שרויה במאבק מר עם גורמים פלסטיניים וערביים עוינים. עם זאת, המתרחש באירלנד הצפונית עשוי לתת לנו השראה: שני הצדדים שם הצליחו לנסח חזון משותף ולתת לו ביטוי בחקיקה. מרשימה במיוחד היא יכולתם לבנות מוסדות המיועדים להתמודד עם השסע בין הקהילות. למשל, הוקמה הנציבות לשוויון המופקדת על הכנת תכניות לקידום ההרמוניה החברתית, על מעקב אחר בעיות המתעוררות, על הכוונת החינוך ברוח ההתפייסות, על פיקוח על המגזר הציבורי וכדומה. כן הוקמה הנציבות לזכויות אדם המיועדת לעקוב אחר תהליכי חקיקה, לייעץ לממשלה ולעסוק בהסברה על פי עקרונות השכנת השלום. הצדדים הצליחו לגבש תפיסה של חברה משותפת ולתת לה ביטוי במיזמים בין תרבותיים, בפעולות להיכרות הדדית, בטיפוח סמלים משותפים ובהרחבת הקשרים בין הקהילות. גם אם לא כל ההיבטים של המודל הזה מתאימים לנו, יש בהם כדי להוכיח שניתן להגיע להישגים אם מאמצים גישה חיובית ויצירתית. XI

פרק 1 האוכלוסייה הערבית בישראל - נתוני יסוד האוכלוסייה הערבית בישראל - נתוני יסוד

פרק 1 האוכלוסייה הערבית בישראל: נתוני יסוד א. מבוא 1 ב. דמוגרפיה, שיעורי פריון, גילים, ריבוי טבעי, תוחלת חיים, תמותת תינוקות, משקי בית 3.1 כללי 3 2. יישובים ותפרוסת אוכלוסין 6 3. שיעורי הפריון 10.4 גילים 11 5. ריבוי טבעי 12 6. תוחלת החיים 14 7. תמותת תינוקות 14 8. משקי הבית 15 ג. כוח העבודה 17 1. השתייכות לכוח העבודה האזרחי 17 2. מאפייני תעסוקה 18 3. הקשר בין רמת ההשכלה לבין שיעור ההשתייכות לכוח העבודה 20 ד. רמת חיים, אבטלה, עוני 23 1. רמת החיים 23 2. רמת האבטלה 24 3. ממדי העוני 28 4. המדד החברתי כלכלי של היישובים הערביים בישראל 30

ה. חינוך והשכלה 33 33 1. רמת ההשכלה 36 2. בתי ספר, כיתות וצפיפות תלמידים במערכת החינוך הערבית 3. שיעור הזכאות לתעודת בגרות ועמידה בדרישות הסף 39 של האוניברסיטאות 41 4. שיעורי נשירת תלמידים 43 5. סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות מקורות 46 תרשימים תרשים 1: אוכלוסיית אזרחי ישראל לפי דת, סוף שנת 2006 )לא כולל מזרח ירושלים( 4 תרשים 2: תפרוסת האוכלוסייה הערבית בישראל לפי סוג היישוב, 2006 )לא כולל מזרח ירושלים( 7 תרשים 3: תפרוסת גאוגרפית של אוכלוסיית אזרחי ישראל הערבים, 2006 )לא כולל מזרח ירושלים( 10 תרשים 4: שיעור בני 19-0 לפי דת וקבוצת אוכלוסייה, 12 2006 תרשים 5: שיעור משקי הבית לפי מספר נפשות וקבוצות אוכלוסייה, 16 2007 תרשים 6: שינויים במשלח היד של מועסקים ערבים )בשנים נבחרות ) 19 תרשים 7: משקי בית שבראשם שכיר, לפי עשירוני הכנסה וקבוצות אוכלוסייה, 24 2006 תרשים 8: רמת האבטלה לפי קבוצות אוכלוסייה )בשנים נבחרות( 26 תרשים 9: תחולת העוני לפי ההכנסה הפנויה: נפשות, משקי בית וילדים, לפי קבוצות אוכלוסייה )בשנים נבחרות( 29

תרשים 10: התפלגות רמת ההשכלה באוכלוסייה הערבית לפי דת, 36 2001 תרשים 11: שיעורי נשירה בכיתות ט י א ממערכת החינוך הערבית )בשנים נבחרות ) 42 לוחות לוח 1: האוכלוסייה הערבית בישראל בשנים נבחרות )במספרים ובאחוזים ) 5 לוח 2: הרכב האוכלוסייה בערים המעורבות, סוף 8 2006 לוח 3: שיעורי הפריון של נשים לפי דת וקבוצות אוכלוסייה )בשנים נבחרות( 11 לוח 4: שיעורי הריבוי הטבעי לפי דת וקבוצות אוכלוסייה, 13 2006 לוח 5: תוחלת חיים לפי מגדר וקבוצות אוכלוסייה )שנים נבחרות ) 14 לוח 6: שיעורי תמותת תינוקות לכל 1,000 לידות לפי דת וקבוצות אוכלוסייה, 15 2006 לוח 7: ממוצע נפשות במשק בית לפי קבוצות אוכלוסייה )בשנים נבחרות ) 16 לוח 8: שיעור ההשתייכות לכוח העבודה לפי דת, מגדר וקבוצות אוכלוסייה, 18 2007 לוח 9: שיעור ההשתייכות לכוח העבודה בקרב ערבים לפי מגדר ושנות לימוד, 21 2007 לוח 10: רמת ההשכלה של כוח העבודה האזרחי לפי קבוצות אוכלוסייה, 21 2007 לוח 11: ממוצע הכנסה ברוטו לשכיר, לפי מגדר וקבוצות אוכלוסייה, 23 2004 לוח 12: רמת האבטלה לפי דת, מגדר וקבוצות אוכלוסייה, 25 2006

לוח 13: הקשר בין רמת ההשכלה לבין רמת האבטלה בקרב ערבים, 27 2006 לוח 14: תחולת העוני בקרב משפחות עובדות לפי ההכנסה הפנויה, 30 2006 לוח 15: המדד החברתי כלכלי של היישובים בישראל, 31 2004 לוח 16: רמת ההשכלה של האוכלוסייה הערבית )בשנים נבחרות( 34 לוח 17: רמת ההשכלה לפי קבוצות אוכלוסייה ומגדר, 35 2007 לוח 18: בתי ספר במערכת החינוך הערבית בישראל )בשנים נבחרות ) 37 לוח 19: צפיפות תלמידים בכיתה לפי סוג מערכת החינוך )בשנים נבחרות ) 39 לוח 20: שיעור זכאות לתעודת בגרות לפי דת וקבוצות אוכלוסייה )בשנים נבחרות ) 40 לוח 21: שיעור זכאות לתעודת בגרות לפי מגדר וסוג מערכת החינוך, 40 2007 לוח 22: שיעורי נשירת תלמידים במעבר מתשס ז )2007/2006( לתשס ח )2008/2007( לפי סוג מערכת החינוך 41 לוח 23: שיעורי נשירת תלמידים במעבר מתשס ז )2007/2006( לתשס ח )2008/2007( במערכת החינוך הערבית 41 לוח 24: סטודנטים ערבים באוניברסיטאות לפי תואר )בשנים נבחרות( 43 לוח 25: סטודנטים ערבים באוניברסיטאות לפי דת, מגדר ותואר, 45 2004/2003

1 א. מבוא פרק זה מציג נתוני יסוד של האוכלוסייה הערבית בישראל. המונח האוכלוסייה הערבית בישראל כוונתו הן לאזרחי ישראל הערבים והן לתושבי הקבע הערבים במזרח ירושלים. שתי קבוצות אלה נבדלות בסטטוס האזרחי שלהן: רובם המכריע של תושבי מזרח ירושלים הערבים הם בעלי מעמד של תושבי קבע שהוענק להם לאחר סיפוח מזרח ירושלים לישראל ביוני 1967. לתושבים ניתנה האפשרות לקבל אזרחות ישראלית מלאה אך רק מעטים ביקשו לעשות כן, בעיקר מסיבות פוליטיות. מעמד של תושב קבע שונה בתכלית ממעמד של אזרח: הזכות העיקרית שמקנה תושב ות הקבע היא הזכות לעבוד בישראל ולגור בה בלא להזדקק לאישורים מיוחדים. כמו כן זכאים תושבי הקבע לזכויות סוציאליות לפי חוק המוסד לביטוח לאומי ואף לביטוח בריאות. תושבי הקבע זכאים להצביע בבחירות לעירייה אך אין להם זכות להצביע בבחירות לכנסת. הסטטיסטיקה הרשמית של מדינת ישראל, כפי שהיא מוצגת בפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אינה מפרידה בין אזרחי ישראל הערבים ובין תושבי מזרח ירושלים. לצורכי נוחות של כתיבה ועריכה, הנתונים הסטטיסטיים בפרק זה אכן כוללים את תושבי מזרח ירושלים למעט נתונים בעלי רגישות מיוחדת כמו הנתונים הדמוגרפיים. לפיכך, המונח שהונהג במקרים אלה הוא אוכלוסיית אזרחי ישראל הערבים או הערבים אזרחי ישראל. למען הדיוק יש להזכיר גם את אזרחי ישראל הדרוזים כקבוצה בעלת ייחוד משלה, ואכן כך נעשה בחלק מן המקרים. עם זאת, השאלה אם הדרוזים בישראל הם ערבים או לא שנויה במחלוקת והיא נושא לוויכוח פוליטי אידאולוגי שאינו מענייננו. לצורכי נוחות כתיבה בלבד, בחלק מן המקרים נכללו הדרוזים במסגרת של אזרחי ישראל הערבים, ובחלק מן המקרים כאשר הניתוח חייב זאת הם נידונו בנפרד. מכל מקום יש להבהיר כי אין לראות במגמה זאת משום קביעת עמדה נחרצת בנושא. פרק זה כולל ארבעה חלקים. בחלק הראשון מוצגים נתונים המתארים את אוכלוסיית אזרחי ישראל הערבים ובהם נתונים דמוגרפיים, נתוני תפרוסת אוכלוסייה וצורת יישוב המגורים, שיעורי פריון, ריבוי טבעי, תוחלת חיים ותמותת תינוקות וכן משקי בית. בחלק השני מוצגים נתוני כוח אדם הנוגעים לדפוסי

2 התעסוקה ולמשלח היד של מועסקים ערבים. החלק השלישי מתאר את רמת החיים ביישובים הערביים, לרבות נתונים על רמת האבטלה ועל ממדי העוני. החלק הרביעי והאחרון עוסק בחינוך ומציג נתונים כמו שיעור הזכאים לבגרות, חציון שנות הלימוד, שיעורי נשירה ונתונים על שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה. פרק יסוד זה מבקש להציג נתונים לשם היכרות כללית של האוכלוסייה הערבית, תוך ציון ההבדלים בין יהודים לבין ערבים. אין הכוונה בהכרח להציג את המשמעויות הנגזרות מנתונים אלה. ניתוח כזה ייעשה בפרקים הבאים, ובייחוד בפרק 4 העוסק בפערים חברתיים כלכליים בין יהודים לבין ערבים.

3 ב. דמוגרפיה, שיעורי פריון, ריבוי טבעי, תוחלת חיים, תמותת תינוקות, משקי בית 1. כללי בסוף שנת 2007 מנתה האוכלוסייה הערבית בישראל 1,450,000 נפש )20% מכלל אוכלוסיית ישראל, שמנתה 7,243,600 נפש(. במניין זה נכללים כ 260,500 תושבי מזרח ירושלים. מכאן שאוכלוסיית אזרחי ישראל הערבים 1 מנתה 1,189,500 נפש, כ 17% מכלל אזרחי מדינת ישראל. נתונים מפולחים לפי דת קיימים לסוף שנת 2006; אז מנתה אוכלוסיית אזרחי ישראל הערבים 1,161,000 נפש )לא כולל 252,300 תושבי מזרח ירושלים(, מהם 933,300 מוסלמים )80.4%(, 110,200 נוצרים )9.5%(, ו 117,500 דרוזים )10.1%(. 2 בסוף 2006 היה שיעור האזרחים הערבים 16.9% מכלל אזרחי המדינה. 1 במניין "האוכלוסייה הערבית בישראל" נכללו גם כ 2,500 לבנונים, שלא סווגו לפי דת ברישומי משרד הפנים. בסוף שנת 2007 היה שיעורם קצת פחות מ 0.2% מכלל האוכלוסייה הערבית במדינה. ראו: מדינת ישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל לשנת 2008 )מס' 59( )להלן: שנתון סטטיסטי 2008(, לוח 2.1, לוח 2.2. 2 מדינת ישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל לשנת 2007 )מס' 58(, לוח 2.1, לוח 2.2; שולמית מקסימוף, הרשויות המקומיות בישראל 2006 )ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 1315(, פורסם בתאריך 2 באפריל 2008, לנתונים המלאים ראו:.http://www.cbs.gov.il/publications/local_authorities2006/local_authorities_h.htm

4 תרשים 1: אוכלוסיית אזרחי ישראל לפי דת, סוף שנת 2006 )לא כולל מזרח ירושלים( 78.6% יהודים 4.5% אחרים 1.7% דרוזים 1.6% נוצרים 13.6% מוסלמים עד מלחמת 1948 חיו בשטחי פלסטין/ארץ ישראל המנדטורית 1.3 מיליון תושבים ערבים לצד 600 אלף תושבים יהודים. עם סיום המלחמה ולאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק ) הסכמי רודוס ( וייצוב גבולות שביתת הנשק, נותרו בשטחה של מדינת ישראל כ 156 אלף אזרחים ערבים ששיעורם מכלל אוכלוסיית המדינה היה 17.9%. עקב גלי העלייה ההמונית של יהודים בשנות החמישים של המאה העשרים פחת חלקה של האוכלוסייה הערבית והגיע בשנת 1955 ל 11%. הכללתם של ערבים אלה במניין האוכלוסין של תושבי מזרח ירושלים )לאחר מלחמת 1967( והכללת הדרוזים בגולן )לאחר החלת החוק הישראלי בגולן בשנת 1981( הגדילו את שיעורה של האוכלוסייה הערבית בסוף שנות השמונים ל 18%. במהלך שנות התשעים, בשל היקף העלייה של יהודים ממדינות חבר העמים, נעצר הגידול בחלקה היחסי של האוכלוסייה הערבית, אולם הוא שב ועלה לאחר שנת 2000 עם התמתנות הקצב של עלייה זו, עד ששיעור הערבים

5 הגיע בשנת 2007 ל 20% מכלל אוכלוסיית המדינה. 3 כאמור, בסוף 2007 היה שיעורם של אזרחי ישראל הערבים, ללא הכללת תושבי מזרח ירושלים, כ 17% מכלל אזרחי המדינה. 4 לוח 1: האוכלוסייה הערבית בישראל בשנים נבחרות )במספרים ובאחוזים( השנה 1948 1949 1955 1961 1967 1972 1983 1989 1991 1995 2000 2005 2006 2007 מניין האוכלוסייה הערבית שיעור הערבים באוכלוסיית המדינה 17.9% 13.6% 11.1% 11.3% 14.1% 14.6% 17.1% 18.5% 18.1% 18.3% 18.6% 19.7% 19.9% 20.0% 156,000 160,000 198,500 252,500 392,700 472,200 706,100 842,500 914,200 1,024,000 1,185,210 1,377,100 1,413,300 1,450,000 3 שנתון סטטיסטי 2008, לוח 2.1; הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האוכלוסייה הערבית בישראל )סטטיסטיקל 26(, יולי 2002, עמ' 2 )להלן: סטטיסטיקל 26(. 4 משנת 1967 ואילך הנתונים כוללים את התושבים הערבים במזרח ירושלים.

6 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה ב 2008 שלוש חלופות לתחזית של גודל האוכלוסייה בעתיד: נמוכה, בינונית וגבוהה. לפי החלופה הבינונית, בשנת 2010 צפויה האוכלוסייה הערבית )כולל תושבי מזרח ירושלים( למנות 1,552,800 נפש )20.5% מכלל אוכלוסיית ישראל(; בשנת 2020 1,931,000 5 נפש,)22.0%( ובשנת 2030 2,361,600 נפש.)23.7%( 2. יישובים ותפרוסת אוכלוסין לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד הפנים )המעודכנים לסוף שנת 2006(, כמחצית מאזרחי ישראל הערבים מתגוררים ב 64 מועצות מקומיות; כשליש מהם מתגוררים ב 13 ערים )אום אל פחם, באקה ג ת, עיר הכרמל, טייבה, טירה, טמרה, כפר קאסם, נצרת, סח נין, קלנסווה, רהט, שאגור ושפרעם(; 6 כ 8% מתגוררים בערים מעורבות )להרחבה ראו בהמשך(; כ 5% מתגוררים ב 35 יישובים השייכים ל 14 מועצות אזוריות ובהן שלוש מועצות אזוריות הכוללות יישובים ערביים בלבד אבו בסמה )בנגב(, אל בטוף ובוסתאן אל מרג )בצפון(, והיתר מתגוררים ביישובים אחרים, במקומות שאינם מוכרים 7 כיישובים על ידי משרד הפנים ) כפרים בלתי מוכרים (, רובם בדווים בנגב. יצוין כי אין מספר מדויק של אוכלוסיית הבדווים המתגוררת בכפרים הבלתי מוכרים בנגב. לפי נתוני המועצה האזורית לכפרים אלה )המעודכנים לשנת 2005(, מספרם של הבדווים המתגוררים בהם הוא 86,000, מהם 66,000 5 שנתון סטטיסטי 2008, לוח 2.26. 6 שלוש מתוך 13 הערים נולדו עקב איחוד יישובים בשנת 2003, ביוזמת משרד הפנים. באקה ג'ת היא איחוד בין העיר באקה אל ע'רביה והמועצה המקומית הסמוכה לה, ג'ת במשולש; עיר הכרמל היא איחוד בין דאליית אל כרמל ועוספיא שבכרמל, ושאגור היא איחוד של שלוש מועצות מקומיות השוכנות מצפון לכרמיאל: מג'ד אל כרום, בענה ודיר אל אסד. 7 עיבוד נתונים מתוך: שולמית מקסימוף, הרשויות המקומיות בישראל 2006, ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 2 1315, באפריל 2008. לנתונים המלאים ראו:.http://www.cbs.gov.il/publications/local_authorities2006/local_authorities_h.htm לנתוני משרד הפנים ראו: http://www.moin.gov.il/apps/pubwebsite/mainmenu.nsf/4df815ea4ac4e503c225.6ba6002ee732/0679f163febc2cd1c2256e12004565b0/$file/news.xls

7 מתגוררים ב 38 כפרים שאינם מוכרים כיישובים מצד רשויות המדינה, ו 20,000 8 מתגוררים בשבעה כפרים שהוכרו בשנים האחרונות על ידי המדינה. תרשים 2: תפרוסת האוכלוסייה הערבית בישראל לפי סוג היישוב, 2006 )לא כולל מזרח ירושלים( 48.6% מועצות מקומיות ערביות 34.4% ישובים מעורבים 3.7% ישובים אחרים 8.2% ערים ערביות 5.1% מועצות אזוריות לפי הגדרת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ערים מעורבות הן ערים אשר הרוב המכריע של אוכלוסייתן יהודי, אך יש בהן מיעוט ניכר של תושבים ערבים. הגדרה זו חלה על שבע ערים )להוציא את ירושלים(; חמש מהן נחשבות ערים מעורבות מסורתיות, כלומר מקדמת דנא )עוד לפני קום מדינת ישראל בשנת 1948( גרו בהן יהודים וערבים בכפיפה אחת, והן: עכו, חיפה, תל אביב-יפו, רמלה ולוד. שתיים אחרות הן ערים מעורבות חדשות : נצרת עילית, שהוקמה בשנת 1956, הוכרזה כעיר בשנת 1974 והפכה לעיר מעורבת בתהליך הדרגתי עקב התיישבות של אזרחים ערבים בשכונות מסוימות בעיר, ומעלות תרשיחא, שנוסדה כמועצה מקומית מעורבת בשנת 1963 בעקבות איחוד מעלות )היהודית( עם תרשיחא )הערבית(. בשנת 1996 הוכרזה מעלות תרשיחא כעיר. 8 לנתונים מפורטים ראו: אדיב דאוד, תכנון ובנייה במגזר הערבי במחוזות הצפון, חיפה, המרכז והדרום: מסמך מסכם, ירושלים: כנסת ישראל, מרכז המחקר והמידע, 2005. http://www.mossawacenter.org/files/files/file/planning%20&%20building%20in%20.the%20ar.%20soc.%20he..pdf

8 בסוף שנת 2006 התגוררו בשבע הערים הללו יותר מ 95,000 אזרחים ערבים כמפורט בלוח להלן. לוח 2: הרכב האוכלוסייה בערים המעורבות, סוף 2006 העיר עכו חיפה תל אביב-יפו 9 יפו )סוף 2005( רמלה לוד נצרת עילית מעלות תרשיחא סה כ האוכלוסייה בסוף 2006 יהודים ואחרים שיעור סה כ 72.8% 33,500 90.2% 240,200 95.7% 367,870 68.8% 32,000 77.9% 50,010 76.4% 51,040 87.0% 37,930 78.0% 16,540 797,090 ערבים שיעור סה כ 27.2% 12,500 9.8% 26,100 4.3% 16,530 31.2% 14,500 22.1% 14,190 23.6% 15,760 13.0% 5,670 22.0% 4,660 95,410 46,000 266,300 384,400 46,500 64,200 66,800 43,600 21,200 892,500 לצד זאת יש לציין כי לפי כמה הערכות, בערים יהודיות אשר אינן מוגדרות ערים מעורבות מתגוררים כיום כ 50,000 אזרחים ערבים. לעניין זה ראוי לציין ערים כמו כרמיאל )46,100 תושבים( ובאר שבע )185,400 תושבים(, שבכל אחת מהן )על פי נתוני למ ס( שיעור האוכלוסייה הערבית אינו עולה על 1.5% ומסתכם בשתיהן יחד ב 3,500 נפש בקירוב. עם זאת, יש הסבורים כי למעשה האוכלוסייה הערבית בערים אלה גדולה בהרבה מהנקוב בנתונים הרשמיים. למשל, בכרמיאל מעריכים כי שיעורה של האוכלוסייה הערבית הוא כ 10% מאוכלוסיית העיר )כ 4,500 נפש(. כמו כן, לפי דיווחים אחדים, משפחות ערביות רבות עברו להתגורר ביישובים יהודיים כגון בית שאן וקריית שמונה. המניע 10 העיקרי למעבר הוא היעדר פיתוח של היישובים הערביים בגליל. 9 הנתונים על יפו נלקחו מתוך שנתון סטטיסטי לתל אביב יפו 2007, לוח 2.17, לוח 2.21. הנתונים בו מראים כי בסוף שנת 2006 מנתה האוכלוסייה הערבית ביפו 14,900 נפש. אין נתון בדבר גודל האוכלוסייה היהודית באותה שנה. 10 לפי הערכות, שיעורם של הערבים באוכלוסיית נצרת עילית גבוה יותר מזה הנקוב בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והוא מגיע כדי 15% ויותר מאוכלוסיית העיר. ראו: ידיעות אחרונות, 12 בדצמבר.2007

9 חוקרי החברה הערבית נוהגים להבחין באזורים גאוגרפיים עיקריים שבהם מתגוררת האוכלוסייה הערבית: 1. אזור הצפון כולל את כל מחוז הצפון, ובו הגליל העליון, הגליל התחתון, הגולן, נפות חיפה ועכו )לא כולל הערים המעורבות עכו וחיפה( ואזור חוף הכרמל. באזור הצפון מתגוררים כ 667,000 אזרחים ערבים. 2. אזור המשולש המונח המשולש אינו קיים בסטטיסטיקה הרשמית של מדינת ישראל אך הוא רווח בשיח הציבורי. אזור זה כולל את הנפות והאזורים הטבעיים האלה: חלקים מנפת חדרה )האזורים הטבעיים הר אלכסנדר ו אזור חדרה ( במחוז חיפה וכן נפת השרון ונפת פתח תקווה במחוז המרכז. באזור זה מתגוררים כ 244,000 אזרחים ערבים. 3. אזור הדרום כולל רובו ככולו את אוכלוסיית הבדווים בנגב. באזור זה מתגוררים כ 156,000 אזרחים ערבים. 4. ערים מעורבות חמש הערים המעורבות ה מסורתיות הן: עכו, חיפה, תל אביב-יפו, רמלה ולוד. מספר האזרחים הערבים המתגוררים בהן הוא כ 85,000 נפש. 5. אזור ירושלים באזור זה מתגוררים כ 9,000 אזרחים ערבים )לא כולל התושבים הערבים המתגוררים במזרח העיר ירושלים(. לפי נתוני סוף שנת 2006, יותר ממחצית אזרחי ישראל הערבים התגוררו באזור הצפון, כחמישית מהם התגוררו במשולש, כשמינית התגוררו באזור הדרום; פחות מעשירית התגוררו בערים המעורבות ושיעור המתגוררים באזור ירושלים היה קטן מ 1% )ראו תרשים 3 להלן(.

10 תרשים 3: תפרוסת גאוגרפית של אוכלוסיית אזרחי ישראל הערבים, 2006 11 )לא כולל מזרח ירושלים( 13.4 % הדרום 7.3 % ערים מעורבות 0.8 % ירושלים 21.0 % המשולש 57.5% הצפון 3. שיעורי הפריון שיעור פריון כולל )בקיצור: שיעור פריון ( הוא מונח שמשמעו ממוצע מספר הילדים הכולל אשר אישה צפויה ללדת בימי חייה. שיעור הפריון נמדד באמצעות חישוב היחס בין מספר הנולדים בשנה מסוימת לבין אוכלוסיית הנשים בגיל הפריון )15 49 שנה(. לפי נתוני שנת 2006, שיעור הפריון של נשים ערביות 12 היה 3.7. ההתפלגות לפי דת מראה כי שיעור הפריון של נשים מוסלמיות היה 4.0 )בתוכן: נשים בדוויות 7.3(, נשים דרוזיות 2.6 ונשים נוצריות 2.1. לשם השוואה, שיעור הפריון 13 של נשים יהודיות היה 2.8. 11 עיבוד נתונים מתוך: שנתון סטטיסטי 2007, לוח 2.6, לוח 2.7, לוח 2.8. 12 נתונים אלה כוללים את תושבי מזרח ירושלים הערבים. 13 שנתון סטטיסטי 2007, לוח 3.10, לוח 3.12.

11 שיעור הפריון של נשים ערביות ירד במידה ניכרת משנות השישים של המאה העשרים עד היום. שיעור הפריון של נשים מוסלמיות ירד מ 9.3 בשנת 1960 ל 4.7 בשנת 1990, של נשים דרוזיות מ 7.9 בשנת 1960 ל 4.1 בשנת 1990 ושל נשים נוצריות מ 4.7 בשנת 1960 ל 2.3 בשנת 1990. מתחילת שנות התשעים, הירידה התלולה ביותר בשיעורי הפריון נרשמה באוכלוסייה הדרוזית: מ 4.1 בשנת 1990 ל 2.6 בשנת 2006. ירידה מסוימת בשיעור הפריון חלה גם באוכלוסייה הנוצרית: מ 2.7 בשנת 1996 ל 2.1 בשנת 2006. באוכלוסייה המוסלמית ניכרת מאז שנת 2000 מגמת ירידה בשיעורי הפריון: לאחר תקופה של עשור שבה נשמר שיעור הפריון של נשים מוסלמיות ועמד על 4.7, הוא ירד והגיע ל 4.0 בשנת 2006. שיעורי הפריון של האוכלוסייה 14 היהודית נשמרים זה למעלה מעשור ונעים בין 2.6 ל 2.8. לוח 3: שיעורי הפריון של נשים לפי דת וקבוצות אוכלוסייה )בשנים נבחרות( שנה דת מוסלמיות נוצריות דרוזיות 2006 2006 2000 1990 1980 1970 8.9 3.6 7.5 1960 9.3 4.6 7.9 נשים ערביות 4.0 2.1 2.6 4.7 2.6 3.1 4.7 2.6 4.1 6.0 2.7 6.1 ערביות 3.7 יהודיות 2.8 4. גילים בשל שיעור הפריון הגבוה בה, האוכלוסייה הערבית צעירה מאוד: לפי נתוני 2006, מחצית ממנה הם בני 19-0 שנה ורק 3.4% הם בני 65 ומעלה. לשם השוואה, באוכלוסייה היהודית חלקם של בני 19-0 שנה באוכלוסייה הוא כשליש בלבד ואילו שיעורם של בני 65 ומעלה )11.8%( גבוה פי שלושה ויותר מזה שבאוכלוסייה הערבית. 14 שנתון סטטיסטי לישראל 1982 )מס' 33(, לוח ג 16, עמ' 96; שנתון סטטיסטי לישראל 1993 )מס' 44(, לוח 3.14, עמ' 136; שנתון סטטיסטי 2007, לוח 3.13.

12 האוכלוסיות הצעירות ביותר באוכלוסייה הערבית הן )לפי סדרן( המוסלמית, הדרוזית והנוצרית: 53.0% מהמוסלמים הם בני 19-0 )חציון הגיל: 18.7(; בקרב הדרוזים שיעורם הוא 43.4% )חציון הגיל: 23.6(, ובקרב הנוצרים 35.8% )חציון הגיל: 29.0(. אשר לבדווים בנגב, כשני שלישים מן האוכלוסייה הם בני 19-0 15 )חציון הגיל: 12.7(. תרשים 4: שיעור בני 19-0 לפי דת וקבוצת אוכלוסייה, 2006 100% 90% 66.6% 80% 70% 43.4% 35.8% 53.0% 50.1% 33.6% 60% 50% 40% 30% 20% 10% יהודים כללי ערבים כללי מוסלמים בדווים דרוזים נוצרים 0% 5. ריבוי טבעי ריבוי טבעי משמעו ההפרש בין מספר הלידות של תינוקות חיים לבין מספר הפטירות בתקופה נתונה. ריבוי טבעי מודד את גידול האוכלוסייה עקב ילודה )להבדיל מגידול אוכלוסייה עקב הגירה(. 15 שנתון סטטיסטי 2007, לוח 2.10.

13 בשנת 2006 היה הריבוי הטבעי של האוכלוסייה הערבית 25.0 לכל 1,000 נפשות לעומת 13.2 לכל 1,000 נפשות באוכלוסייה היהודית. בתוך האוכלוסייה הערבית בולט שיעור הריבוי הטבעי של המוסלמים: 27.0 לכל 1,000 נפשות )ובמיוחד של הבדווים בנגב 44.4(. שיעור הריבוי של הדרוזים הוא 19.3 ושל 16 הנוצרים 12.8 )שיעור קרוב לזה של האוכלוסייה היהודית(. אפשר למדוד את קצב גידול האוכלוסין באמצעות שיעור הריבוי הטבעי. בהסתמך על שיעורים אלה, האוכלוסייה המוסלמית צפויה להכפיל את עצמה בתוך 26 שנה )האוכלוסייה הבדווית בנגב צפויה להכפיל את עצמה בתוך 16 שנים(, האוכלוסייה הדרוזית בתוך 37 שנה, והאוכלוסייה הנוצרית בתוך 55 שנה, בדומה לאוכלוסייה היהודית, שאף היא צפויה להכפיל את עצמה בתוך 55 שנה. יש לציין ששיעור הריבוי הטבעי של הבדווים בנגב הוא מן הגבוהים בעולם 17 )בשנת 2001 היה שיעור זה גבוה אף יותר: 50.8 לכל 1,000 נפשות(. שאלת הגידול הדמוגרפי בכלל והתחזיות לעתיד בפרט הן סוגיות טעונות ומעוררות מחלוקת. חוקרים ערבים מסייגים את התחזיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וגורסים כי לעתים הן מטעות משום שהן מתעלמות ממשתנים חשובים כמו שיעור גבוה של נשים ערביות שאינן נישאות. לוח 4: שיעורי הריבוי הטבעי לפי דת וקבוצות אוכלוסייה, 2006 שיעור הריבוי הטבעי בשנה קצב הכפלת האוכלוסייה יהודים מוסלמים בדווים נוצרים דרוזים 1.93% 37 שנה 1.28% 55 שנה 4.04% 16 שנה 2.70% 26 שנה 1.32% 55 שנה 16 שנתון סטטיסטי 2008, לוח 3.1, לוח 3.2. 17 עזיז חיידר )עורך(, ספר החברה הערבית בישראל )1(: אוכלוסייה, חברה, כלכלה, מכון ון ליר בירושלים: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005 )להלן: חיידר(, עמ' 42.

14 6. תוחלת חיים בסוף שנת 2006 הייתה תוחלת החיים של גברים ערבים 74.6 שנה )לעומת 79.3 שנה בקרב גברים יהודים( ו 78.1 שנה לנשים ערביות )לעומת 82.6 שנה בקרב נשים יהודיות(. תוחלת החיים של האוכלוסייה הערבית עלתה תדיר לאורך השנים )ראו לוח 5 להלן(. ההסבר לכך הוא השיפור ברמת שירותי הבריאות, ברמת החיים ובהרגלי התזונה וכן עלייה ברמת ההשכלה, אשר תרמה להגברת המודעות לחשיבותם של שירותי הבריאות ושל התזונה. 18 עם זאת, עדיין יש פער ניכר )כמעט ארבע שנים וחצי בשני המינים( לטובת האוכלוסייה היהודית 19 )להרחבה ראו פרק 4, פערים חברתיים כלכליים בין יהודים לבין ערבים(. לוח 5: תוחלת חיים לפי מגדר וקבוצות אוכלוסייה )שנים נבחרות( 2006 2004 2000 1990 1985 1975 שנה יהודים ערבים ערבים מגדר 79.3 74.6 75.4 74.6 73.1 72.0 68.1 גברים 82.6 78.1 79.6 77.9 75.9 75.8 71.0 נשים 7. תמותת תינוקות בשנת 2006 היה שיעורה של תמותת תינוקות ערבים 7.6 מיתות לכל 1,000 לידות חי )לעומת 3.1 בקרב תינוקות יהודים(. בקרב החברה הערבית ניכרים הבדלים של ממש בשיעור תמותת תינוקות בין הדתות השונות: בקרב המוסלמים עמד שיעור זה על 8.0 )בעיקר בשל השיעור הגבוה של תמותת תינוקות בקרב אוכלוסיית הבדווים בנגב 13.7(, בקרב הדרוזים 5.0, ובקרב הנוצרים היה השיעור הנמוך ביותר 3.2. בהשוואה לעבר, חלה ירידה חדה בשיעור תמותת תינוקות ערבים: 20 בשנת 1961 עמד שיעור זה על 45 מיתות לכל 1,000 לידות חי. 18 שנתון סטטיסטי 2008, לוח 3.24; חיידר )הערה 17 לעיל(, עמ' 31. 19 ראו: מוטי בסוק, "דו"ח הלמ"ס: נשים חיות יותר מגברים, יהודים יותר מערבים", הארץ, 24 בספטמבר.2008 20 חיידר )הערה 17 לעיל(, עמ' 31; שנתון סטטיסטי 2007, לוח 3.10, לוח 3.11.

15 לוח 6: שיעורי תמותת תינוקות לכל 1,000 לידות לפי דת וקבוצות אוכלוסייה, 2006 יהודים 3.1 ערבים 7.6 מוסלמים 8.0 בדווים 13.7 נוצרים 3.2 דרוזים 5.0 8. משקי הבית בשלושת העשורים האחרונים ירד בהתמדה ממוצע הנפשות במשקי בית ערביים מ 6.32 בשנת 1980 ל 4.86 בשנת 2007. במשקי בית יהודיים היה ממוצע הנפשות קטן במידה ניכרת: 3.09 בלבד. 21 לפי נתוני שנת 2003 )שלגביה קיימים נתונים המפולחים לפי דת(, ממוצע הנפשות במשק בית מוסלמי היה 22 5.2, במשק בית נוצרי 3.9 ובמשק בית דרוזי 4.5. על צפיפות הדיור במשק בית ערבי לעומת משק בית יהודי מלמדים הנתונים 23 שלהלן לשנת 2007: ממוצע הנפשות לחדר במשק בית ערבי היה 1.43. הצפיפות הממוצעת לחדר במשק בית מוסלמי )1.50 נפשות לחדר( הייתה גבוהה יותר מזו שבמשק בית דרוזי )1.20( ומזה שבמשק בית נוצרי )1.18(. לשם השוואה, ממוצע הנפשות לחדר במשק בית יהודי היה קטן יותר ועמד על 0.84. ממוצע החדרים לנפש במשק בית ערבי היה 0.70, לעומת 1.20 במשק בית יהודי. שיעור משקי הבית הערביים שבהם ממוצע הנפשות גדול מ 5 עולה על 55%. לעומת זאת, ב 62% ממשקי הבית היהודיים ממוצע הנפשות אינו עולה על 3. 21 מדינת ישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל לשנת 1996 )מס' 47(, לוח 2.25; שנתון סטטיסטי 2008, לוח 5.1. הנתונים לשנים 1980 ו 1990 מתייחסים ל"ערבים ואחרים". 22 מדינת ישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל לשנת 2004 )מס' 55(, לוח 5.21. 23 שנתון סטטיסטי 2008, לוח 5.22, לוח 5.24.

16 לוח 7: ממוצע נפשות במשק בית לפי קבוצות אוכלוסייה )בשנים נבחרות( 2007 2003 2001 1990 1980 ערבים יהודים ערבים 3.09 4.86 4.99 5.10 5.64 6.32 תרשים 5: שיעור משקי בית לפי מספר נפשות וקבוצות אוכלוסייה, 2007 30% 25% 20% 15% 10% 5% 0% ערבים יהודים 19.8% 4.0% 7+ 15.3% 5.1% 6 19.2% 11.9% 5 18.4% 16.5% 4 11.5% 10.8% 16.8% 25.7% 3 2 5.0% 20.0% 1 ממוצע נפשות למשק בית

17 ג. כוח העבודה 1. השתייכות לכוח העבודה האזרחי היקף ההשתייכות לכוח העבודה האזרחי באוכלוסייה הערבית קטן בהשוואה לזה שבאוכלוסייה היהודית. בשנת 2007 שיעור המשתייכים לכוח העבודה האזרחי מכלל בני 15 ומעלה באוכלוסייה הערבית היה 41.4% )סה כ 357,000: גברים 269,600, נשים 87,400( לעומת 59.0% באוכלוסייה היהודית )סה כ 2,459,200: גברים 1,239,200, נשים 1,220,000(. בסך הכול היה שיעורו 24 של כוח העבודה האזרחי הערבי 12.3% מכוח העבודה האזרחי הכללי. שיעור ההשתייכות לכוח העבודה האזרחי של גברים ערבים )61.7%( היה זהה לזה של גברים יהודים )61.4%(, ואילו שיעור ההשתייכות לכוח העבודה של נשים ערביות )20.5%( היה קטן בהרבה משיעורן של נשים יהודיות )56.7%(. משום כך 25 נמוך שיעור ההשתייכות הכללי של האוכלוסייה הערבית לכוח העבודה האזרחי. שיעורי ההשתייכות לכוח העבודה האזרחי של גברים מוסלמים )62.2%( ושל גברים נוצרים )66.7%( גבוהים יותר מאלה של גברים דרוזים )54.1%(. נראה כי הסיבה לכך היא, שרבים מהגברים הדרוזים משרתים בצבא הקבע, שאינו מוגדר כחלק מכוח העבודה האזרחי. בקרב נשים שיעור ההשתייכות לכוח העבודה של נוצריות )44.3%( גבוה במידה רבה מזה של מוסלמיות )17.6%( ושל דרוזיות )23.4%(. נראה כי רמת ההשכלה הגבוהה יותר של הנוצרים, לצד נטייתם לאמץ אורח חיים מודרני יותר בהשוואה למוסלמים ולדרוזים, מסבירות את שיעור ההשתייכות הגבוה שלהם לכוח העבודה האזרחי )על הקשר בין רמת ההשכלה לבין שיעור התעסוקה ראו סעיף 3 להלן; על ההבדלים ברמת ההשכלה בין העדות בתוך האוכלוסייה הערבית ראו להלן חלק ה העוסק בחינוך והשכלה(. 26 עם זאת, יש להביא בחשבון כי שיעורי ההשתייכות לכוח העבודה תלויים גם בהיצע הזדמנויות העבודה בקרבת מקום המגורים )להרחבה ראו פרק 4: פערים חברתיים כלכליים בין יהודים לבין ערבים(. 24 שנתון סטטיסטי 2008, לוח 12.1. 25 שנתון סטטיסטי 2008, לוח 12.1. 26 סטטיסטיקל 26, עמ' 10; שנתון סטטיסטי 2008, עיבוד נתונים מתוך לוח 12.10.

18 לוח 8: שיעור ההשתייכות לכוח העבודה לפי דת, מגדר וקבוצות אוכלוסייה, 2007 גברים נשים מוסלמים 62.2% 17.6% נוצרים 66.7% 44.3% דרוזים 54.1% 23.4% ערבים 61.7% 20.5% יהודים 61.4% 56.7% 2. מאפייני תעסוקה לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2007, רוב הגברים הערבים מועסקים בשלושה ענפים כלכליים: בינוי )26.9%(, מסחר )17.8%( ותעשייה )15.2%(. רוב הנשים הערביות מועסקות בשני ענפים עיקריים: חינוך )44.8%( 27 ושירותי בריאות, רווחה וסעד )15.7%(. אחד השינויים הבולטים ביותר במאפייני התעסוקה של המועסקים הערבים הוא הירידה הניכרת בשיעורם של המועסקים בחקלאות. בשנת 1958 היה שיעור המועסקים הערבים בחקלאות 41.4% )יותר מבכל משלח יד אחר(, אך לאורך השנים הוא ירד והגיע בשנת 2007 ל 1.9% בלבד. מנגד עלה שיעורם של מועסקים ערבים העובדים כפקידים, כסוכני מכירות ושירותים, כבעלי מקצועות חופשיים וטכניים וכבעלי מקצועות אקדמיים. נתון נוסף ראוי לציון הוא שיעורם 28 הגבוה לאורך השנים של מועסקים ערבים בתעשייה ובבינוי. 27 שנתון סטטיסטי 2008, לוח 12.12. 28 מדינת ישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל תשי"ט )מס' 10(, עיבוד נתונים מתוך לוח 7, עמ' 299 )בשנתון זה אין נתונים על שיעורם של העובדים הבלתי מקצועיים מכלל המועסקים הערבים(; שנתון סטטיסטי לישראל לשנת 1976 )מס' 27(, עיבוד נתונים מתוך לוח י"ב/ 17, עמ' 311-310; שנתון סטטיסטי לישראל לשנת 1986 )מס' 37(, לוח י"ב/ 19, עמ' 312; שנתון סטטיסטי לישראל לשנת 1996 )מס' 47(, לוח 12.14; שנתון סטטיסטי 2001, לוח 12.16; שנתון סטטיסטי 2008, לוח 12.18.

19 תרשים 6: שינויים במשלח היד של מועסקים ערבים )בשנים נבחרות( 50% 45% 40% 35% 30% 25% 20% 15% 10% 5% 1958 1975 1985 1995 2000 2007 0% 0.0% 1.3% 2.5% 5.6% 7.1% משלח יד אקדמי 7.5% 4.1% 0.9% 7.8% 0.5% 9.1% 1.9% 8.4% 1.3% 10.1% 2.4% 11.7% 2.3% מקצועות חופשיים וטכניים מנהלים 2.3% 3.7% 6.0% 6.4% 8.0% עובדי פקידות 7.3% 12.4% 41.5% 14.5% 16.6% 18.4% 10.3% 12.3% 3.6% 15.3% 2.3% 16.4% 1.9% סוכנים, מכירות ושירותים חקלאות 35.2% 42.2% 38.7% 47.1% 39.4% תעשייה ובינוי 40.0% 13.4% 13.1% 15.3% 15.4% בלתי מקצועיים 13.0% השינויים במשלח היד לאורך השנים נובעים מגורמים חיצוניים ופנימיים הקשורים לחברה הערבית בישראל. גורמים חיצוניים, כגון מדיניות של הפקעת קרקעות מצד ממשלות ישראל )בעיקר בשנות החמישים והשישים של המאה

20 העשרים(, הביאו לכך ששטחי הקרקע לעיבוד חקלאי שבידי המועסקים הערבים הלכו והצטמצמו במהלך השנים ולכן הם נאלצו לחפש אחר אפיקים חלופיים לפרנסה. בין הגורמים הפנימיים ניתן למנות את העלייה ברמת ההשכלה )על כך ראו להלן, בחלק העוסק בחינוך והשכלה( ואת תהליכי המודרניזציה והעיור, שבגינם הפכה החברה הערבית מחברה אגררית כפרית, שכלכלתה מבוססת על חקלאות, לחברה מודרנית שכלכלתה מבוססת על מקצועות המצריכים רמת השכלה גבוהה יותר מבעבר. יתר על כן, אחד הגורמים המרכזיים לשינוי במשלחי היד הוא צבירת ניסיון בשוק העבודה, שהפכה עובדים חסרי השכלה 29 ומיומנות לעובדים מקצועיים. 3. הקשר בין רמת ההשכלה לבין שיעור ההשתייכות לכוח העבודה שיעורי ההשתייכות לכוח העבודה האזרחי באוכלוסייה הערבית גדלים ככל שעולה רמת ההשכלה. לפי נתוני שנת 2007, שיעור ההשתייכות הנמוך ביותר לכוח העבודה היה בקרב בעלי השכלה של 0 4 שנות לימוד )8.4%(, ואילו השיעור הגבוה ביותר היה בקרב בעלי השכלה של 16 שנות לימוד ויותר )76.3%(. ניתוח ההבדלים בשיעור ההשתייכות לכוח העבודה בין גברים ערבים לבין נשים ערביות מראה, כי שיעור השתייכותן של הנשים לכוח העבודה נותר נמוך באופן יחסי גם בקרב בעלות השכלה תיכונית )חלקית או מלאה( ואף בקרב בעלות השכלה על תיכונית או אקדמית. לעומת זאת, מרבית הגברים הערבים, אפילו בעלי השכלה יסודית או תיכונית )חלקית או מלאה(, משתייכים לכוח העבודה. אחד ההסברים לכך הוא שנשים בחברה הערבית, גם בעלות רמת השכלה גבוהה יחסית, עדיין אינן משתלבות בכוח העבודה, בעיקר בשל מחסור בהזדמנויות תעסוקה ובשל קשיים אובייקטיביים במציאת עבודה הולמת 30 )להרחבה ראו פרק 4, פערים חברתיים כלכליים בין יהודים לבין ערבים(. 29 להרחבה ראו מאמרם של רמסיס גרא ורפאלה כהן, "עוני בקרב ערבים בישראל ומקורות לאי שוויון בין ערבים ויהודים", רבעון לכלכלה, )2001(, 4 עמ' 543 571 )להלן: גרא וכהן(. המאמר מצוי בקישור:.http://www.calcala.tau.ac.il/asp/rivon401/fullart/ramsisfull.pdf 30 שנתון סטטיסטי 2008, עיבוד נתונים מתוך לוח 12.10.

21 לוח 9: שיעור ההשתייכות לכוח העבודה בקרב ערבים לפי מגדר ושנות לימוד, 2007 שנות לימוד 4 0 8 5 12 9 15 13 16 ומעלה שיעור ההשתייכות לכוח העבודה סה כ 8.4% 35.3% 42.2% 47.9% 76.3% גברים 22.4% 58.0% 64.4% 58.9% 80.0% נשים 2.5% 10.3% 15.7% 38.2% 72.4% רמת ההשכלה של המשתייכים לכוח העבודה האזרחי באוכלוסייה הערבית נמוכה מזו של המשתייכים לכוח העבודה האזרחי באוכלוסייה היהודית. לפי נתוני שנת 2007, 54% מהערבים )בני 15 ומעלה( המשתייכים לכוח העבודה האזרחי היו בעלי השכלה תיכונית )חלקית או מלאה(, לעומת כ 40% בקרב יהודים בעלי רמת השכלה זהה. שיעורם של הערבים המשתייכים לכוח העבודה האזרחי שהנם בעלי השכלה אקדמית )13 שנות לימוד ויותר( היה נמוך פי 31 שניים משיעורו בקרב היהודים: 28.5% )ערבים( לעומת 57.3% )יהודים(. לוח 10: רמת ההשכלה של כוח העבודה האזרחי לפי קבוצות אוכלוסייה, 2007 מספר שנות הלימוד 4 0 8 5 12 9 15 13 16 ומעלה ערבים מספר המשתייכים לכוח העבודה האזרחי מבני 15 ומעלה 7,900 49,000 164,200 40,800 50,700 שיעור מכלל כוח העבודה האזרחי 1.9% 15.3% 54.0% 11.8% 16.7% יהודים מספר המשתייכים לכוח העבודה האזרחי מבני 15 ומעלה 14,700 58,600 965,100 687,000 721,900 שיעור מכלל כוח העבודה האזרחי 0.6% 2.4% 39.2% 27.9% 29.4% 31 שנתון סטטיסטי,2008 לוח.12.10,12.6

22 אחת הסיבות המרכזיות לכך היא מחסור בהזדמנויות הולמות לתעסוקה: רבים מן האקדמאים הערבים מתקשים למצוא תעסוקה במשלחי יד ההולמים את רמת השכלתם בהשוואה לעמיתיהם היהודים. עקב כך שיעורי האבטלה ומשך תקופת האבטלה בקרבם גבוהים מאלה של האקדמאים היהודים וכך גם שיעורם של מי שהתייאשו ממציאת עבודה ההולמת את כישוריהם )ולפיכך אינם נמנים עוד עם כוח העבודה האזרחי(. 32 בצד זאת, יש לציין כי אקדמאים ערבים רבים מוצאים תעסוקה בארגונים ערביים לשינוי חברתי לאחר שנואשו מלמצוא את מקור פרנסתם בשוק העבודה היהודי )להרחבה ראו פרק 9(. כמו כן, ייצוגם הבולט של בעלי השכלה תיכונית בכוח העבודה האזרחי הערבי נעוץ גם בנסיבות היסטוריות, אשר הובילו לכך שעובדים ערבים התקבלו לעבודה במקצועות הצווארון הכחול אשר אינם דורשים בהכרח רמת השכלה גבוהה )להרחבה ראו פרק 4, פערים חברתיים כלכליים בין יהודים לבין ערבים(. 32 ראו לעניין זה תזכיר שהוכן מטעם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, "תעסוקת ערבים בעלי תואר אקדמי", 18 בספטמבר 2005: http://www.moital.gov.il/nr/rdonlyres/19c9504e-a44d-4cef-97e3-09c8b383b5df/0/ ;minhal10.doc כן ראו: שלי לוי, הפליית אזרחים ערבים בקבלה לעבודה ובמקומות עבודה במגזר הפרטי, ירושלים: כנסת ישראל, מרכז המחקר והמידע, 12 ביוני 2006, בקישור:.http://www.knesset.gov.il/MMM/data/docs/m01525.doc

23 ד. רמת חיים, אבטלה, עוני 1. רמת החיים לפי נתוני סקר ההכנסות של שנת 2004, ממוצע ההכנסה של שכירים ערבים נמוך ב 28% מממוצע ההכנסה של שכירים יהודים. הפער גדול במיוחד בקרב גברים: ממוצע ההכנסה לשכיר ערבי נמוך כמעט ב 40% מן הממוצע לשכיר יהודי. 33 במרבית משקי הבית הערביים הגבר הוא המפרנס היחיד או העיקרי, ומכאן מובן ייצוגם הבולט של משקי בית ערביים בעשירוני ההכנסה התחתונים בשיעור העולה על שיעורם בכלל האוכלוסייה. לוח 11: ממוצע הכנסה ברוטו לשכיר, לפי מגדר וקבוצות אוכלוסייה, 2004 כללי גברים נשים ערבים 5,230 ש"ח 5,587 ש"ח 4,059 ש"ח יהודים 7,285 ש"ח 9,136 ש"ח 5,499 ש"ח פער 28% 39% 26% בולט ייצוגם היחסי הגבוה של משקי בית ערביים בשלושת עשירוני ההכנסה התחתונים ושיעורו גבוה במידה רבה משיעורם היחסי באוכלוסייה. לפי נתוני שנת 2006, המציגים משקי בית שבראשם שכירים לפי הכנסה כספית נטו לחודש, 43.1% ממשקי הבית בעשירון הראשון )התחתון( ו 31.2% ממשקי הבית בעשירון השני הם משקי בית ערביים. ייצוגם של משקי בית ערביים בעשירונים אלה גבוה פי שלושה משיעורם בכלל האוכלוסייה )13.6%(. לעומת זאת, ייצוגם של משקי בית ערביים בעשירונים העליונים הוא נמוך ביותר )להרחבה ראו 34 פרק 4, פערים חברתיים כלכליים בין יהודים לבין ערבים(. 33 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר הכנסות 2004, לוח 25. 34 שנתון סטטיסטי 2008, לוח 5.32.

24 100% 80% 60% 40% 20% תרשים 7: משקי בית שבראשם שכיר, לפי עשירוני הכנסה וקבוצות אוכלוסייה, 2006 99.3% 98.4% 98.6% 95.8% 94.2% 92.6% 89.4% 81.7% 68.8% 56.9% יהודים ואחרים 0.7% 1.6% 1.4% 4.2% 5.8% 7.4% 10.6% 18.3% 31.2% 43.1% ערבים 10 9 8 7 6 5 4 3 2 1 0% עשירוני הכנסה 2. רמת האבטלה בשנת 2006 הייתה רמת האבטלה בקרב האוכלוסייה הערבית )11.5%( גבוהה מזו שבקרב האוכלוסייה היהודית )8.0%(. רמת האבטלה בקרב גברים ערבים )9.8%( הייתה גבוהה במעט בהשוואה לזו שבקרב גברים יהודים )7.5%(. לעומת זאת, רמת האבטלה בקרב נשים ערביות )16.9%( הייתה גבוהה פי שניים מזו שבקרב נשים יהודיות )8.5%(. 35 בתוך האוכלוסייה הערבית הייתה רמת האבטלה של המוסלמים )12.4%( גבוהה מזו של הנוצרים )8.9%( ושל הדרוזים )8.1%(. ככלל, רמת האבטלה בקרב נשים ערביות גבוהה מזו של 36 גברים ערבים. 35 שנתון סטטיסטי 2008, לוח 12.1. 36 מדינת ישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר כוח אדם לשנת 2006, עיבוד נתונים מתוך לוח 8.1.

25 לוח 12: רמת האבטלה לפי דת, מגדר וקבוצות אוכלוסייה, 2006 ערבים דרוזים נוצרים מוסלמים 9.8% 5.6% 7.9% 10.6% גברים 16.9% 14.3% 10.5% 19.3% נשים 11.5% 7.9% 8.8% 12.4% סה כ יהודים 7.5% 8.5% 8.0% רמת האבטלה הגבוהה ביותר נמדדה בקרב הבדווים בנגב: 15.8%. רמת האבטלה הנמוכה ביותר נמדדה ביישובי אזור המשולש: 37 7.3%. הסיבה לרמת האבטלה הגבוהה בקרב הבדווים היא רמת השכלה נמוכה, מיעוט הזדמנויות תעסוקה הולמות במחוז הדרום והמרחק הרב ממוקדי התעסוקה במרכז הארץ. לעומת זאת, בפני האזרחים הערבים המתגוררים במרכז הארץ פתוחה קשת רחבה יותר של אפשרויות תעסוקה. לפי הערכות, יותר ממחצית המועסקים הערבים נוסעים מדי יום ביומו למקום עבודתם הממוקם מחוץ ליישוביהם )תופעה זו מכונה יוממות ( וכך נהנים מהזדמנויות תעסוקה רבות יותר בזכות הקרבה למוקדי פרנסה ביישובים היהודיים. בשנים 1995 2007 חלו תנודות ברמת האבטלה בקרב ערבים ויהודים כאחד. בשנת 1995, בעיצומו של תהליך השלום ועם פריחת הכלכלה הישראלית, עמד שיעור האבטלה בקרב ערבים על 6.2% בלבד )רמה נמוכה יותר מזו שבקרב יהודים 6.3%(. בעקבות המיתון שפקד את המשק הישראלי בסוף שנות התשעים עלתה רמת האבטלה, אולם בקרב הציבור הערבי הייתה העלייה תלולה יותר. עם פרוץ האינתיפאדה בשטחים )באוקטובר 2000( ובשל אי היציבות הפוליטית באזור, המשיכה רמת האבטלה לעלות; בשנת 2002 הגיע שיעור האבטלה בקרב ערבים לשיא 13.4%. בשנים האחרונות הסתמנה ירידה ברמת האבטלה בארץ, אולם בה בעת שרמת האבטלה בקרב יהודים הוסיפה לרדת ולמעשה נראה כי חזרה לרמתה הנמוכה מאז ימי הפריחה הכלכלית במשק בעיצומו של תהליך השלום, הרי בקרב הערבים התייצב שיעורה על 11% בקירוב ונראה כי שוק העבודה הערבי אינו מצליח להתאושש בדומה 37 מדינת ישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר כוח אדם לשנת 2006, עיבוד נתונים מתוך לוח 8.1.